צבעים מתייחסים לתרכובות אורגניות צבעוניות שיכולות לקבל צבע לחומרי סיבים, אך לא כל התרכובות האורגניות הצבעוניות יכולות לשמש כצבעים. כצבע, הוא בדרך כלל צריך לעמוד בארבעה תנאים.
כרומה: כלומר, עליו להיות מסוגל לצבוע ריכוז מסוים של צבע (עם קצב שיפור צביעה מסוים)
היכולת לצבוע: כלומר יש לו כוח מחייב מסוים עם חומר הטקסטיל, כלומר זיקה או ישירות.
מסיסות: ניתן להמיס אותו במים ישירות או בפעולה כימית.
יציבות צבע: כלומר, הצבע שנצבע על חומר הטקסטיל צריך להיות בעל עמידות מסוימת, ולא קל לדהות או לשנות צבע.
חלק מהחומרים הצבעוניים אינם מסיסים במים, אין להם זיקה לסיבים, ואינם ניתנים לספירה לפנים של סיבים, אך ניתן לקבע אותם מכנית על הבד על ידי פעולת דבקים, וחומר זה הופך לפיגמנט. פיגמנטים ומפזרים, חומרים היגרוסקופיים, מים וכו' נטחנים לקבלת ציפויים, וניתן להשתמש בציפויים גם לצביעה, אך אין בהם שימוש נרחב בהדפסה.
פיתוח וסיווג של צבעים
בשנת 1857, WHPerkin מהממלכה המאוחדת הכניס לתיעוש את צבע הסגול האנילין שהמציא, שהיה הצבע הסינטטי הראשון.
ייצור חומרי צבע לוקח בדרך כלל את 1857 כקו המפריד: לפני 1857, זה היה שלב המיצוי והעיבוד של צבעים טבעיים; לאחר 1857, זה היה שלב הייצור והעיבוד של צבעים סינתטיים.
על פי"De Index", ישנם יותר מ-7,000 סוגים של צבעים סינתטיים (כולל פיגמנטים אורגניים) בעולם, ולעתים קרובות מיוצרים יותר מ-2,000 סוגים. צבעים סינתטיים, למרות שהם בני 160 שנים בלבד, מתפתחים בקצב מדהים.
סיווג של צבעים
ישנן שתי שיטות סיווג לצבעים, האחת היא סיווג לפי המאפיינים ושיטות היישום של צבעים, מה שנקרא סיווג יישום; השני הוא לסווג לפי המבנה הכימי של הצבעים או הקבוצות האופייניות שלהם, מה שנקרא סיווג כימי.
מסווג לפי מבנה כימי
מתחלקים ל: צבעי אזו, צבעי אנתרקינון, צבעי אריל מתאן, צבעי אינדיגו, צבעי גופרית, צבעי פתלוציאנין, צבעי ניטרו וניטרוסו, בנוסף לסוגים מבניים אחרים של צבעים, כגון צבעי מתין ופולימתין, צבעי סטילבן וצבעים הטרוציקליים שונים.
לפי בקשה
מתחלקים ל: צבעים ישירים, צבעי חומצה, צבעים קטיוניים, צבעים תגובתיים, צבעי אזו בלתי מסיסים, צבעי פיזור, צבעי מיכל, צבעי גופרית, צבעי פולי עיבוי, מבהירים אופטיים, בנוסף, ישנם צבעי חמצון לטקסטיל (כגון ניגרוזין) ), צבעי ממס, צבעי פוליפרופילן וצבעי מאכל למזון.
